אַ֚ךְ לֹא־יֵחָשֵׁ֣ב אִתָּ֔ם הַכֶּ֖סֶף הַנִּתָּ֣ן עַל־יָדָ֑ם כִּ֥י בֶאֱמוּנָ֖ה הֵ֥ם עֹשִֽׂים׃
משנה תורה, הלכות מתנות עניים
גַּבָּאֵי צְדָקָה שֶׁאֵין לָהֶם עֲנִיִּים לְחַלֵּק מְצָרְפִין הַמָּעוֹת דִּינָרִין לַאֲחֵרִים אֲבָל לֹא לְעַצְמָן. גַּבָּאֵי תַּמְחוּי שֶׁאֵין לָהֶם עֲנִיִּים לְחַלֵּק מוֹכְרִים לַאֲחֵרִים וְאֵין מוֹכְרִים לְעַצְמָם. וְאֵין מְחַשְּׁבִים בִּצְדָקָה עִם גַּבָּאֵי צְדָקָה. וְלֹא בַּהֶקְדֵּשׁ עִם הַגִּזְבָּרִין. שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב כב ז) "אַךְ לֹא יֵחָשֵׁב אִתָּם הַכֶּסֶף הַנִּתָּן עַל יָדָם כִּי בֶּאֱמוּנָה הֵם עוֹשִׂים":